החלטה בתיק בג"ץ 3434/04

1.        עתירה זו, שהיא העתירה השלישית באותה פרשה, נוגעת להתדיינות מתמשכת בין העותר ואשתו, בפני מערכת בתי הדין השרעיים. בפני שתי הבקשות הרשומות בכותרת. אדון בהן יחד כיוון שהרקע לבקשות משותף הוא.

2.        תחילת הדברים בבג"צ 4362/03 שהוגש ביום 18.5.2003 (להלן - העתירה הראשונה). בהחלטה מיום 6.7.2003 הצביע כב' השופט מצא על העדר תרגומים שונים, ובהחלטה מיום 3.8.2003 הצביע על כך שהעתירה משובשת ואינה ראיה לדיון לגופה. בעקבות החלטה זו הוגש ביום 31.10.2003 תיקון לעתירה. גם תיקון זה לא נעשה בהתאם להנחיות שבהחלטה מיום 3.8.2003. בהחלטה מיום 3.10.2003 נתן השופט מצא לבאת כוח העותר הזדמנות נוספת ואחרונה להגיש בקשה מנומקת לתיקון העתירה. בסופו של דבר, העתירה הראשונה נמחקה לבקשת העותר על-ידי הרכב ביום 3.12.2003. העותר חוייב לשלם לאשתו שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.

3.        העתירה השניה, שעודנה תלויה ועומדת, היא העתירה שבבג"צ 10118/03. עתירה זו הוגשה ביום 12.11.2003. כב' השופט טירקל הורה, בו ביום, כי על באת כח העותר להגיש לבית המשפט תמצית של טענותיה בצורה "ברורה ומובנת" וכי רק לאחר הגשת התמצית יימשך הדיון בעתירה ובבקשה. עיינתי בתמצית שהוגשה בעתירה השניה ולא אוכל לומר כי הדברים הוצגו זו הפעם בצורה "ברורה ומובנת". ביום 1.2.2004 קבע השופט טירקל כי האישה תגיב תגובה המקדמית לעתירה ולבקשה לצו ביניים תוך 30 ימים. בשלב מאוחר יותר, ביקש העותר "להקפיא" את ההליכים בעתירה עד למתן החלטה בערעור שהיה תלוי ועומד באותה עת בבית הדין השרעי לערעורים. בהחלטה מיום 1.4.2004 הורה השופט טירקל כי בתשובה המקדמית האמורה תגיב האישה גם לענין הבקשה ל"הקפאת" ההליכים. כאמור, העתירה השניה עודנה תלויה ועומדת. האשה טוענת, כפי שנראה, בתגובתה לצו הביניים בעתירה השלישית, כי העתירה השניה לא הומצאה לה.

4.        ביום 9.4.2004 הוגשה העתירה הנוכחית, השלישית במספר. עתירה זו אינה ברורה יותר מקודמותיה. יחד עם העתירה הוגשה "בקשה למתן צו ביניים ולאיחוד עתירות". קשה שלא לתמוה מדוע ראה העותר לטוב מלפניו להגיש עתירה חדשה זו ועמה בקשה לאיחוד עם העתירה השניה. מן הראוי היה שיגיש בקשה לתיקון העתירה השניה נוכח התפתחויות חדשות במקום להטריח את בית המשפט לקרוא פעמים את אותו סיפור דברים ולערוך מחקר השוואתי מדוקדק בדבר זהות (או העדר זהות) הטענות שהועלו בעתירה השניה ובעתירה השלישית. לשם הדגמה: ביום 9.7.2002 ניתן פסק דין מוסכם. פסק דין זה עומד ביסוד ההליכים המאוחרים יותר. באותו יום ולאחר הדיון הודיע העותר שהוא חוזר בו מן ההסכם. בעתירה השניה, טען העותר כי הקאדי רשם "הסכמות שלא היו ולא נבראו"; כי הקאדי פעל כבורר ומגשר תוך חריגה מסמכות; כי הקאדי העליב אותו, ועוד ועוד. בעתירה השלישית נעלמו טענות אלו ונכתב כי ב-9.7.2002 הגיעו הצדדים להסכם גירושין בתנאים מסוימים וכי באותו יום שלח העותר הודעת ביטול. בעתירה השלישית יש, לכאורה, זניחה של טענות שהועלו בעתירה השניה. לא ניתן להבין מהעתירה השלישית מדוע סבור העותר שזכותו היא לבטל את ההסכם.

5.        בעתירה הנוכחית מתבקש בית משפט זה לבטל את החלטות בית הדין השרעי ביפו ובית הדין השרעי לערעורים ולהורות על החזרת עניינו של העותר לבית הדין השרעי בטייבה לצורך המשך דיון בתביעת הבוררות שלו. בהחלטה שניתנה ביום הגשת העתירה הנוכחית הוריתי על קבלת תגובת האשה לעתירה ולצו הביניים עד יום 13.5.2004.

6.        ביום 15.4.2004 הגיש העותר "בקשה דחופה למתן החלטה בענין בקשה לצו ביניים". בבקשה זו, ציין העותר כי אחרי הגשת העתירה ניתן פסק דין על ידי בית הדין השרעי בטיבה לפיו הוחלט על גירושי הצדדים ועל תשלום מזונות לאישה. הוא חושש כי תונפק תעודת גירושין ויופעלו הליכי הוצאה לפועל על סכומי עתק (מדובר במוהר בסך 350,000 ש"ח, בית מגורים ועוד).

7.        בהחלטה נוספת מיום 21.4.2004 ציינתי כי לא ניתן להיזקק לבקשה ללא צירוף כל ההחלטות השיפוטיות במלואן, ובפרט החלטת בית הדין השרעי ביפו מיום 31.7.2002, פסק הדין בערעור על פסק הדין השרעי ביפו מיום 30.3.2003 ופסק הדין של בית הדין השרעי בטיבה שנזכר "בבקשה הדחופה" מיום 15.4.2004. קיצרתי גם את המועד להגשת תגובת המשיבה. בעקבות החלטה זו הגיש העותר אסופה של פסקי דין והחלטות שניתנו בהליך ואת תרגומם. האישה הגישה תגובה קצרה לענין צו הביניים, בה קבלה על כך שהחלטות בית משפט זה נמסרו לה באיחור, ועוד קבלה על כך שהעותר לא המציא לה כלל את העתירה השניה, אותה ביקש לאחד עם העתירה הנוכחית. האישה הפנתה את תשומת הלב לכך שכשביקש למחוק את העתירה הראשונה ביום 16.11.2003 היתה כבר תלויה ועומדת העתירה השניה (שהוגשה כאמור ביום 12.11.2003). היא, לדבריה, לא ידעה כלל על הגשת העתירה השניה עד קבלת העתירה השלישית.

הבקשה לאיחוד הדיון:

8.        אין אני רואה מקום להורות בשלב זה לאיחוד הדיון בעתירות. אני מורה שהעתירה הנוכחית והעתירה שבבג"ץ 10118/03 ייקבעו לפני אותו הרכב ובאותו יום, מבלי לאחד את הדיון. שקלתי אם לחייב את העותר להגיש כתב עתירה אחד מתוקן. החלטתי שלא לעשות כן, משום שיש בין שתי העתירות אי התאמות מסויימות שחלקן הוזכרו לעיל ואיני רואה מקום לאפשר לעותר לבחור בין הנוסחים באמצעות "נוסח משולב" ומעודכן.

הבקשה לצו ביניים:

9.        צו הביניים שהתבקש בעתירה שבפני הוא שבית המשפט יורה לבית הדין השרעי לאיזור התיכון בטייבה (המשיב 4) "לא להמשיך לדון בתביעות העותר והמשיבה עד למתן החלטה סופית בעתירה". והינה מסתבר מההודעה על הגשת פסקי דין הנזכרת, שעוד ביום 12.4.2004, 3 ימים לאחר הגשתה של העתירה הנוכחית, כבר נתן בית הדין השרעי לאיזור התיכון בטיבה "בוררות - פסק דין לאחר ערעור". לכאורה - אין עוד טעם בצו הביניים המבוקש, כפי שטוענת האשה. מן ה"בקשה הדחופה למתן החלטה בענין בקשה לצו ביניים" עולה כי העותר חושש ממצב לפיו, בעקבות פסק הדין מיום 12.4.2004, תונפק תעודת גירושין ויופעלו הליכי הוצאה לפועל.

10.      למעשה, צריך היה העותר לבקש לתקן את הבקשה לצו ביניים, ולבקש צו ביניים אחר לפיו לא תונפק תעודת גירושין ולא יופעלו הליכי הוצאה לפועל. תיקון כזה לא התבקש. מע"פ 237/87 עודה נ' מ"י(לא פורסם) למדתי לדעת כי תעודת גירושין מוצאת על ידי הקאדי (וראו גם בג"צ 5429/91 יחיא נ' השר לענייני דתות ואח', פ"ד מז (5) 873), ואולם העותר, שלא ביקש, כאמור, לתקן את בקשתו, לא הבהיר אם לאחר שכבר ניתנה החלטת בית הדין השרעי מיום 12.4.2004, הנפקת תעודת הגירושין היא ענין קונסטיטוטיבי או דקלרטיבי, או מה משמעותה המשפטית של התעודה, לאחר שלכאורה, הדיון השיפוטי כבר הסתיים.

11.        בכתב הטענות המתומצת שהוגש על פי החלטתו של השופט טירקל בעתירה השניה, ציין העותר כי "העתירה והבקשה מוגשות מכח סמכותו של בית משפט העליון גבוה לצדק לשמש כערכאת ערעור על פסקי-דין של בית-הדין השרעי לערעורים". תפישה זו בוודאי אינה נכונה. בית משפט זה מתערב רק בהחלטות בתי הדין הניתנות בחוסר סמכות, או תוך חריגה מכללי הצדק הטבעי וכיוצא בזה (ראו בג"צ 9347/99 חמזה נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים ואח', פ"ד נה (2) 592). חוששתני שגם בעתירה זו, השלישית במספר, לא השכיל העותר להבהיר מהי עילת ההתערבות הנטענת בהחלטות בתי הדין, אף שביטויים כמו חריגה מסמכות שזורים בעתירה בלא הבהרה. לכאורה היה די בכך בכדי לדחות את הבקשה לצו ביניים. במיוחד אמורים הדברים לאור שלל התיקונים וההבהרות. עם זאת, נושא של גירושין הוא, לכאורה, נושא של סטטוס. ייתכן, ולא אקבע מסמרות לענין זה, כי עצם הנפקת תעודת הגירושין יוצר סטטוס לא הפיך. בנסיבות אלה, אני נעתרת לבקשה לצו ביניים באופן חלקי בלבד, והוא - שלא תונפק תעודת גירושין. אני ערה לזיקה בין הגירושין לבין הענינים הכספיים הכרוכים בהם, ואולם עניינים כספיים הינם, מעצם טיבם, עניינים הדירים. על כן, ככל שיש לפרש את הבקשה כבקשה למניעת ביצוע חיובים כספיים, אין אני נעתרת לבקשה. אם יסתבר שלא ניתן לאכוף את החיובים הכספיים בלא תעודת גירושין, תוכל המשיבה מס' 3 להגיש בקשה לשינוי החלטה זו.

12.        לסיכום, אני נעתרת לבקשה לצו ביניים רק במובן זה שלא תונפק, לעת הזו, תעודת גירושין.

ניתנה היום,‏‏‏‏י"ד אייר, תשס"ד (5.5.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: